בשבוע שעבר סיימתי קורס בתכנון אריכות ימים (Longevity Planning).
זה מצטרף לשנים האחרונות שבהן למדתי אימון אישי, תכנון פיננסי CFP — ובעיקר למדתי את עצמי.
אחרי הסרטן, הריצה נכנסה לחיים שלי.
היא סימנה משהו פשוט:
אני פה. אני מתקדמת.
וגיל 58 רק מחזק לי את מה שהגוף לימד אותי:
החיים לא נגמרים — הם משתנים.
ויש לנו הרבה יותר שליטה על האיכות שלהם ממה שנדמה.
תכנון אריכות ימים הוא בדיוק זה:
מבט מפוכח קדימה — על הבריאות, על הכסף, על התעסוקה, על החוסן הנפשי ועל המשמעות.
לא “פרישה”, אלא תכנון עשור–שניים–שלושה קדימה, בצורה רצינית ומחושבת.
במסגרת הקורס פיתחנו שאלון שמעריך מוכנות לאריכות חיים מיטבית.
לא שאלון קליל — אלא כלי שמעלה שאלות משמעותיות על איך אנחנו באמת חיות וחיים היום, ומה צריך להשתנות כדי שהשנים הבאות יהיו טובות ולא רק “ארוכות”.
אם מעניין אתכם לקבל אותו —
כתבו "כן" בתגובה ואשלח בפרטי.
58 ויש לי עוד דרך לעשות.
בדיוק כמו שאני אוהבת: בקצב שלי, ובכוונה. 💛